אנקר עוזי בע"מ נ' ניצן פרידברג בע"מ

פסק דין

בפני תביעה כספית חוזית בסדר דין מקוצר ע"ס 140,954 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעת.

מכתב התביעה עולה כי התובעת היא חברה שעוסקת בביצוע עבודות חשמל אשר זכתה במכרז באחד הפרויקטים של חברת דניה סיבוס, והנתבעת היא חברה שעוסקת בשיווק ומכירה של מוצרי חשמל. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת לקחה חלק בהזמנות עבור הפרויקט באמצעות מר משה לוין מטעמה אל מול נציגי חברת דניה סיבוס, אולם לאחר שהחלו בעבודות התעוררו קשיים ועיכובים באספקת הסחורה בשל עיכובים בנמלים.

בכתב התביעה נטען כי כתוצאה מהעיכובים הנ"ל קיזזה דניה סיבוס 61,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן נטען כי התובעת נאלצה להחליף את כל שקעי הטלוויזיה מסוג אקו 60, את מפסקי הדוד 10A ואת כבלי הקואקס אשר סיפקה הנתבעת והתבררו כבלתי תקינים. התובעת העריכה את סכום הנזק בגין החלפת מפסקי הדוד בסך של 12,500 ₪, ויחד עם הסך של 61,000 ₪ הנ"ל בתוספת מע"מ מדובר בסך כולל של 85,260 ₪. כן נטען כי נערכה ישיבה שבה הסכימה הנתבעת לקיזוז כל הנזקים הנ"ל, אולם ביקשה מהתובעת לפנות לדניה סיבוס על מנת לנסות להפחית את סכום הקיזוז, ובעקבות זאת נערך סיכום הישיבה מיום 12/5/05.

בכתב התביעה מתואר כיצד הנתבעת לא הכירה בקיזוז הנ"ל, הגישה תביעה נגד התובעת וזכתה (בת.א. 3894/05 בבית משפט השלום בכפר סבא), אך התובעת הגישה ערעור על פסק הדין שהתקבל תוך החזרת התיק להכרעה נוספת וניתנה הכרעה נוספת לטובת הנתבעת. גם על פסק הדין השני הוגש ערעור. בתביעה שבפנינו נטען כי התובעת הוכיחה את טענת הקיזוז בתביעה השניה הנ"ל, וכי סך של 85,260 ₪ נכון ליום 12/5/05 מגיעים נכון למועד הגשת התביעה לסך של 140,954 ₪.

בכתב ההגנה נטען, בין היתר, כי התביעות של התובעת כבר הוכרעו בתיק השני כאשר נקבע על ידי בית המשפט שם, בין היתר, כי "סיכום הפגישה אינו מלמד על גמירות דעת באשר להסכם קיזוז מחייב". עוד נטען בהקשר זה כי בערעור שהוגש על פסק הדין השני (ע"א 17254-08-10) הוסכם בין הצדדים כי "פסק הדין של בית משפט קמא יישאר בעינו" ועל כן מדובר בפסק דין חלוט.

נוסף על כך נטען בכתב ההגנה כי התובעת מעולם לא החזירה לידי הנתבעת את המוצרים שלטענת התובעת היו הפגומים, והמוצרים אף לא הועמדו לבדיקה כלשהי בזמן אמת. עוד נטען בכתב ההגנה כי הנתבעת לא התחייבה למועדי אספקה מסוימים, וכי איחורים בשל עיכובים בנמלים הם בגדר סיכול חוזה. לעניין הקיזוז הכחישה הנתבעת כי ביצעה קיזוז עם דניה סיבוס וטענה שאם הייתה התחייבות כזאת של התובעת כלפי דניה סיבוס, אין לה אלא להלין אלא על עצמה, שכן הנתבעת אינה קשורה להתחייבות כלשהי לדניה סיבוס. כן נטען בכתב ההגנה כי אף אם היה מחסור באספקה, התובעת הייתה יכולה לפנות לספק אחר ובכך להקטין את נזקיה הנטענים. לעניין טיב המוצרים אשר סופקו נטען כי הרכיבים היו מוצרי מדף תקינים, ואין לשלול חוסר ידע בהתאמת המוצר וטעות בביצוע ההזמנה. כמו כן נטען כי אין לדעת כמה מוצרים היו פגומים, ולא ניתן ללמוד דבר מהסכום שנתבע (סך של 12,500 ₪). לנוכח השיהוי הרב בהגשת התביעה על סף ההתיישנות, נטען כי באם בית המשפט סבור שיש לקבל ולו חלק מהתביעה, אין מקום לחייב את הנתבעת בגין ריבית. כן נטען כי התובעת תבעה את רכיב המע"מ פעמיים.

מר עוזי אנקר, בעל מניות ומנהל התובעת, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה. אנקר הצהיר כי התבעת התחייבה לספק את המוצרים מידית ולתמיכה בטענתו צירף מכתב מדניה סיבוס שעל פיו בישיבה שבה השתתף נציג הנתבעת ונבחרו מפסקי eco 60 הובטח לספק את המוצרים באופן מידי. מר אנקר מפנה בתצהירו גם למכתב התראה מדניה סיבוס מיום 7/4/04, והצהיר כי בשל העיכוב ועל מנת להקטין את הנזקים, החליטה התובעת להשתמש זמנית במפסקי וייסבורד. כמו כן הוצהר כי הנתבעת הייתה מודעת לעיכובים, נערכה ישיבה כדי להסדיר את העניין ביום 12/4/04, נתקבל מכתב התראה של חברת דניה סיבוס מיום 15/4/04 ובעקבות זאת נשלח פקס לנתבעת (נספח ו' לתצהירו). בתצהירו של מר אנקר ישנה התייחסות להתחייבות החוזית כלפי דניה סיבוס, לפיצוי המוסכם ולהסכמה לקזז 61,000 ₪, וכן הוצהר כי איחור של חודשיים באספקת המוצרים הוא בלתי סביר בנסיבות העניין. בנוגע למפסקי דוד 10A נטען כי הנתבעת הייתה צריכה לספק מפסקים 16A שכן מפסקי 10A אינם תקניים, ובפגישה שהתנהלה הכירה הנתבעת באחריותה לעניין זה. מר אנקר הצהיר כי נגרם לתובעת נזק בסך של 12,478 ₪ בגין החלפת המפסקים הנ"ל, וכן הצהיר כי נגרם לתובעת נזק בסך של 6,148 ₪ בגין תיקון והחלפת כבלי קואקס בלתי תקניים. בהמשך תצהירו מפרט מר אנקר את כל הנזקים אשר התובעת טוענת שנגרמו לה כתוצאה ממחדלי הנתבעת.

מר משה אלטרס, מנכ"ל הנתבעת, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה. בתצהירו התייחס לתיק השני ותיאר כיצד נדחתה טענת הקיזוז של התובעת, אולם הצדדים הגיעו להסדר בדיון שהתנהל בפני ערכאת הערעור לבירור שאלה אחת ויחידה - האם הנתבעת הסכימה לקיזוז הסכומים שבמחלוקת בדרך של התנהגות לאור האמור במסמך ולאחר חתימתו. בית המשפט של הערעור הוסיף וקבע כי "עיון במסמך שכותרתו "סיכום פגישה" אינו מלמד על גמירות דעת באשר להסכם קיזוז מחייב" אלא פירוט במסמך של דברים בלתי פתורים, דהיינו שני נושאי הקיזוז. מר אלטרס ממשיך ומתאר כיצד בפסק הדין השני דחה בית משפט השלום את טענת הקיזוז הנ"ל של התובעת וכיצד הגישה התובעת ערעור על פסק הדין השני.

מר אלטרס מפנה בתצהירו לקביעת בית משפט המחוזי בערעור השני שלפיה "פסק הדין של בית משפט קמא יישאר בעינו", אם כי הנתבעת לא תטען בהמשך להשתק פלוגתא או להשתק עילה, ובעקבות זאת הוגשה התביעה שבפנינו.

לגופו של עניין חזר מר אלטרס על טענת הנתבעת כי הסחורה שסופקה לא הוחזרה והצהיר כי נעשה ניסיון להחזיר לנתבעת סחורה לקויה ושונה ממה שסופקה לתובעת. כן הצהיר מר אלטרס כי אין לחייב את הנתבעת בגין "קנס" כזה או אחר בהתאם למערכת הסכמים שונה שבין התובעת לבין חברת דניה סיבוס, כשהנתבעת מעולם לא נתנה את הסכמתה לספוג קנסות של התובעת "גב אל גב".

לעניין מועד אספקת המוצרים, הוצהר כי מעולם לא צוין מועד אספקה, והתובעת נמנעה אף היא מלציין את תאריך ההספקה שהנתבעת נקבה בו כביכול. מר משה לוין אשר הוזמן לעדות מטעם התובעת בדיון שהתנהל בתיק בכפר סבא אישר אף הוא כי הנתבעת לא התחייבה לספק את הסחורה עד למועד ספציפי. עוד הוצהר בהקשר זה כי הגם שהיו קשיים לספק סחורה בשל עיכובים בנמלים כעולה מחשבוניות אשר צורפו לתצהיר, נספחים י' – י"א, הנתבעת המשיכה לספק סחורה, לרבות מפסקי אקו 60. כן ניתן לראות כי הוזמנו מוצרים ורכיבים נוספים (לרבות קופסאות מתחת לטיח וחוטי חשמל) והדבר מעיד על כך שהיו לתובעת עיכובים אחרים ללא כל קשר למפסקים, והתובעת רק החלה בעבודתה. מר אלטרס הוסיף והצהיר כי אילו היו מסכמים על מועדי אספקה קשיחים ומידיים, הדבר היה בא לידי ביטוי גם בתמחור המוצרים. עוד הוצהר כי התובעת עבדה בצורה לא מסודרת, נהגה לבצע הזמנות בטלפון במקום בכתב וכן הזמנות אד הוק ובהתאם למלאי הקיים, והנתבעת המשיכה לספק לתובעת מוצרים ברציפות עד לשלהי שנת 2004.

מר אלטרס התייחס גם להסכם אשדר שנחתם בין התובעת לבין חברת דניה סיבוס, שבו נקבע "קנס" בסך של 2,000 ₪ לשבוע, ומכאן שקנס בסך של 61,000 ₪ הוא שווה ערך לאיחור של 30.5 שבועות - מה שלא היה כאן מבחינתה של הנתבעת. כן הוצהר כי מאידך נקבע במקום אחר בהסכם שבגין כל יום איחור יש לשלם 0.15% ביחס להיקף סכום החוזה.

לעניין מפסקי הדוד הוצהר כי הנתבעת מספקת את מה שמזמינים ממנה ואינה יודעת מה השימוש המיועד של כל רכיב שהוזמן, כך שאין לשלול כי התובעת גילתה שטעתה בסוג המפסק רק לאחר שרכשה אותו וניסתה לעבוד עמו. בהקשר זה אף הוצהר כי התובעת לא העלתה בזמן אמת טענה כלשהי לעניין אי תקינות המפסקים או אי התאמה, אף שבמצב זה ניתן לפנות לנתבעת ולבקש זיכוי תוך החזרת הרכיבים והמוצרים עם אריזותיהם המקוריות, ובדרך זו לקבל רכיבים ומוצרים חלופיים. עוד הוצהר כי על האריזות של מפסקי הדוד כתוב שמדובר במפסקים של 10A והיה על חשמלאי מומחה להבחין בכך ולא לעשות שימוש במפסקים. כן נטען כי לא היה מקום להודיע לדניה סיבוס שהתובעת השלימה את העבודה, ורק לאחר מכן לטעון כי התובעת קיבלה מפסקים לא טובים. מר אלטרס הוסיף כי טענת התובעת בדבר אי תקינותם של המפסקים מסוג אקו 60 כיוון שהתאימו לזרם של 10A במקום ל- 16A מצביעה על כשל בסיסי בהבנה ובתכנון. עוד הוצהר כי למפסק שאותו מכנה אנקר "מפסק דוד" יש שימושים רבים בדירה, ואף התובעת עצמה השתמשה בחמישה "מפסקי דוד" לדירה אחת, כשברור כי לא כולם שימשו לדוודים חשמליים. כן עולה מהתצהיר כי התובעת הזמינה הן מפסקי 10A והן מפסקי 16A כעולה מתעודות משלוח (נספח י"ג לתצהירו), ולמעשה עשתה שימוש ב- 29 מפסקי 10A בלבד ולא ב- 155 מפסקים כפי שהוצהר בסע' 55 בתצהיר מטעם התובעת.

לענין "סיכום הפגישה" הצהיר מר אלטרס כי מדובר במסמך אשר תחם את המחלוקות, ולא היה מקום לראות בפנייה לדניה סיבוס להפחית את גובה הקנס הודאה באחריות מצידה של הנתבעת. לדבריו של אלטרס, לא מדובר אלא בניסיון לצמצם את גדר המחלוקת, שכן לו הקנס היה מבוטל, היו מצליחים להגיע להסדר בנוגע ל- 12,500 ₪ ללא בעיות מיוחדות.

מר אלטרס מתייחס בתצהירו גם לתביעות חדשות שהופיעו בתצהיר מטעם התובעת (סעיף 61) וטען שיש להתעלם מהן משום שהן מהוות הרחבת חזית אסורה וכלל לא נתבעו בכתב התביעה.

בפתח דיון ההוכחות הודיע ב"כ התובעת כי הוא אינו תובע את התביעות הנוספות הנ"ל שהנתבעת התנגדה להן בטענה שמדובר הרחבת חזית אסורה.

מר משה לוין אשר הוזמן להעיד מטעם התובעת נחקר בדיון ההוכחות, תחילה בחקירה ראשית. מחקירתו עלה כי עבד כאיש מכירות אצל הנתבעת בתקופה הרלוונטית. מר לוין נשאל מהו אותו מסמך, סיכום הפגישה שבנספח ב', והשיב כי הוא צריך לעיין בו. כן העיד מר לוין כי שוחח עם ב"כ התובעת יום לפני הדיון וכי העיד גם בדיון הקודם בכפר סבא ולא זכה לקבל שכר עדות מהתובעת מאז ועד היום. לדברי העד, אין לו מה להוסיף מעבר למה שהעיד בעבר, וכי עדותו היא רק לרעת התובעת ולא לטובתה. מר לוין העיד כי הוא זוכר שהייתה פגישה, לא זוכר מה היה בפגישה אבל זוכר כי התובעת חילטה סכום שהגיע לנתבעת בטענה שדניה סיבוס חילטה לתובעת סכום עקב אי עמידה בלו"ז. כן העיד מר לוין כי הוא מעולם לא התחייב למועדי אספקה לתובעת (עמ' 6 ש' 15-17). מר לוין אישר כי היו בעיות בנמל, אך טען שזה בגדר כוח עליון. כן העיד מר לוין כי החליף מוצרים ללא ידיעת המנהלים שלו בנתבעת כדי להעביר סחורה לתובעת שהייתה במצוקה ולא יכלה לסיים את עבודתה.

מר עוזי אנקר נחקר בחקירה נגדית על תצהירו. מהחקירה עלה כי התובעת מעולם לא חתמה על הסכם מסגרת עם הנתבעת ולא חתמה על הסכם שלפיו הנתבעת מתחייבת להחזיק מלאי עבור התובעת ואין כל מסמך שלפיו הנתבעת התחייבה לספק הזמנות עד תאריך מסוים (עמ' 8 ש' 7-8). כך גם לא נחתם כל מסמך שלפיו מדובר באספקה מידית (עמ' 8 ש' 11-12). כן העיד מר אנקר כי ההזמנות בוצעו טלפונית ובאמצעות הפקס, אולם אין באפשרותו להציג הזמנות בפקס (עמ' 8 ש' 13-15). עוד עלה מחקירתו של מר אנקר כי נהג להזמין רכיבים רבים מהנתבעת כחלק מתפקידו כמנהל עבודות של התובעת ב- 12 אתרים שונים, והחליט לאן להעביר רכיבים שונים שקיבל מהנתבעת, וזאת בהמשך להצגת מסמכים מטעם הנתבעת שמהם עולה כי העבירה לתובעת באותה עת מפסקים מסוג אקו 60. עוד עלה מחקירתו של מר אנקר כי גם מנהל העבודה שלו נהג לבצע הזמנות מהנתבעת דרך משה לוין ולא רק הוא בעצמו (עמ' 9 ש' 18-19).

לעניין הקנס לדניה סיבוס בסך של 61,000 ₪ אישר מר אנקר כי מדובר בתוצאה של מו"מ. העד נשאל מדוע לא הזמין נציג של דניה סיבוס כדי לאמת את טענות התובעת, והשיב כי כולם כבר התאדו שם, שכן זה היה לפני 7 שנים והוא אינו יודע האם בא כוחם ניסה לאתר מישהו.